In 1995 I worked in Yachin Building on Kaplan street. Yossi Beilin's Ministry office was there. That Saturday evening I was at the Kikar. Rabin and Peres were happy that many thousands of people came to support Peace and against Violence.
I DID NOT LIKE The Demo as again it was that part of the public that I belong too
when the Other part are not there. I phoned my sister and said so.
When the demo was nearly finished I returned to Kaplan st. I saw Zalli Reshef of Shalom Achshav at "Mac David" Hamburger place and spoke to him.
Then the news on the radio said that Rabin was shot at. I went to nearby Ichilov Hospital and heard Eitan Haber announcing Rabin's murder. There were so many crazy people there that I left and went back to Kaplan.
This started a most Traumatic experience personally and publicly.
12 years later we have learnt little and the situation is worse.
I beleive that the weakness of Israeli Politics is behind this assasination and the cause that has to be changed is Proportional Representation.
Saturday, October 27, 2007
Sunday, October 14, 2007
THE DOORS- 40th Anniversary CD- Bought Today
The Doors is the self-titled debut album by the band The Doors, recorded in 1966 and released in 1967. It features the breakthrough single "Light My Fire", extended with a substantial instrumental section omitted on the single release, and the lengthy song "The End" with its Oedipal spoken-word section. The Doors credit the success of their first album to being able to work the songs out night after night at the Whisky A Go Go or the London Fog. "Alabama Song" was originally written and composed by Bertolt Brecht and Kurt Weill for their opera Aufstieg und Fall der Stadt Mahagonny (Rise and Fall of the City Mahagonny); "Back Door Man" was a Howlin' Wolf cover. "The End"'s Oedipal climax was first performed live at the Whisky A Go Go and The Doors were thrown out as a result of Jim screaming "kill the father and fuck the mother."Contents
1 Censored
2 Track listing
2.1 2007 CD re-issue bonus tracks
Censored
The songs "Break on Through (To the Other Side)" and "The End" were both released censored with the album. During "Break on Through" the part where Jim Morrison sings "She gets, she gets" was originally recorded as "She gets high." The interlude singing part near the end of "The End" was censored and taken out. It included Jim using the word fuck over and over. Subsequent releases of the album have both of the original parts intact, although 1980s compact disc reissues appear to keep the verses censored.
The album's dark tone and frontman Jim Morrison's sexual charisma and wild lifestyle influenced much of rock and roll to come.
The album is generally thought of as the band's best work, in addition to being one of the greatest debut albums by any band. It's also considered to be one of the quintessential albums of the counterculture movement/Social Revolution. In 1998 Q magazine readers voted The Doors the 93rd greatest album of all time; in 2003 the TV network VH1 placed it at number 60. In 2003, the album was ranked number 42 on Rolling Stone magazine's list of the 500 greatest albums of all time.
Track listing
All songs written by Jim Morrison, Robby Krieger, Ray Manzarek, and John Densmore, except where noted.
"Break on Through (To the Other Side)" – 2:30
"Soul Kitchen" – 3:35
"The Crystal Ship" – 2:34
"Twentieth Century Fox" – 2:33
"Alabama Song (Whiskey Bar)" (Bertolt Brecht, Kurt Weill) – 3:20
"Light My Fire" – 7:08
"Back Door Man" (Willie Dixon) – 3:34
"I Looked at You" – 2:22
"End of the Night" – 2:52
"Take It as It Comes" – 2:18
"The End" – 11:44
2007 CD re-issue bonus tracks
"Moonlight Drive" (recorded 1966, version 1)
"Moonlight Drive" (recorded 1966, version 2)
"Indian Summer" (recorded August 19, 1966, vocal, this track would later appear on the album Morrison Hotel)
Wednesday, October 10, 2007
Avalanche. Songs of Love and Hate. Leonard Cohen.
Got today thru amazon CD 2007 Remastered "SONGS OF LOVE LOVE AND HATE" Leonard Cohen 1971.
Avalanche. 1967
Well I stepped into an avalanche,
it covered up my soul;
when I am not this hunchback that you see,
I sleep beneath the golden hill.
You who wish to conquer pain,
you must learn, learn to serve me well.
Avalanche. 1967
Well I stepped into an avalanche,
it covered up my soul;
when I am not this hunchback that you see,
I sleep beneath the golden hill.
You who wish to conquer pain,
you must learn, learn to serve me well.
You strike my side by accident
as you go down for your gold.
The cripple here that you clothe and feed
is neither starved nor cold;
he does not ask for your company,
not at the centre, the centre of the world.
When I am on a pedestal,
you did not raise me there.
Your laws do not compel me
to kneel grotesque and bare.
I myself am the pedestal
for this ugly hump at which you stare.
You who wish to conquer pain,
you must learn what makes me kind;
the crumbs of love that you offer me,
they're the crumbs I've left behind.
Your pain is no credential here,
it's just the shadow, shadow of my wound.
I have begun to long for you,
I who have no greed;
I have begun to ask for you,
I who have no need.
You say you've gone away from me,
but I can feel you when you breathe.
Do not dress in those rags for me,
I know you are not poor;
you don't love me quite so fiercely now
when you know that you are not sure,
it is your turn, beloved,
it is your flesh that I wear.
Saturday, August 18, 2007
Redemption Song-These songs of freedom
18th August 2007 Saturday Evening "Leilot Yaffo - Jaffa Nights"
Artist: Bob Marley
Album: Uprising
Title: Redemption Song
Old pirates, yes, they rob i;
Sold i to the merchant ships,
Minutes after they took i
From the bottomless pit.
But my hand was made strong
By the 'and of the almighty.
We forward in this generation
Triumphantly.
Won't you help to sing
These songs of freedom? -
'cause all i ever have:
Redemption songs;
Redemption songs.
Emancipate yourselves from mental slavery;
None but ourselves can free our minds.
Have no fear for atomic energy,
'cause none of them can stop the time.
How long shall they kill our prophets,
While we stand aside and look? ooh!
Some say it's just a part of it:
We've got to fulfil de book.
Won't you help to sing
These songs of freedom? -
'cause all i ever have:
Redemption songs;
Redemption songs;
Redemption songs.
---
/guitar break/
---
Emancipate yourselves from mental slavery;
None but ourselves can free our mind.
Wo! have no fear for atomic energy,
'cause none of them-a can-a stop-a the time.
How long shall they kill our prophets,
While we stand aside and look?
Yes, some say it's just a part of it:
We've got to fulfil de book.
Won't you help to sing
Dese songs of freedom? -
'cause all i ever had:
Redemption songs -
All i ever had:
Redemption songs:
These songs of freedom,
Songs of freedom.
Artist: Bob Marley
Album: Uprising
Title: Redemption Song
Old pirates, yes, they rob i;
Sold i to the merchant ships,
Minutes after they took i
From the bottomless pit.
But my hand was made strong
By the 'and of the almighty.
We forward in this generation
Triumphantly.
Won't you help to sing
These songs of freedom? -
'cause all i ever have:
Redemption songs;
Redemption songs.
Emancipate yourselves from mental slavery;
None but ourselves can free our minds.
Have no fear for atomic energy,
'cause none of them can stop the time.
How long shall they kill our prophets,
While we stand aside and look? ooh!
Some say it's just a part of it:
We've got to fulfil de book.
Won't you help to sing
These songs of freedom? -
'cause all i ever have:
Redemption songs;
Redemption songs;
Redemption songs.
---
/guitar break/
---
Emancipate yourselves from mental slavery;
None but ourselves can free our mind.
Wo! have no fear for atomic energy,
'cause none of them-a can-a stop-a the time.
How long shall they kill our prophets,
While we stand aside and look?
Yes, some say it's just a part of it:
We've got to fulfil de book.
Won't you help to sing
Dese songs of freedom? -
'cause all i ever had:
Redemption songs -
All i ever had:
Redemption songs:
These songs of freedom,
Songs of freedom.
Wednesday, August 15, 2007
Thanks to Yudit more News in Jaffa
Wednesday, August 15
Another Jaffa family facing eviction and demolition
The house itself was constructed sometime during de 19th century, in the style typical for that period: vaulted ceilings, 90 cm thick walls built from local limestone. Small windows high up in the walls, almost a fortress.
The H. family have lived here for ever, the great great grandfather was born in this house. The elderly grandmother, a widow who is still alive, was born here as well, long before 1948. All of the extended family have always lived here and they have ample proof.
Some years ago, one of the ceilings caved in, while grandmother Zeinab was in her room. Wounded, she was brought to the hospital and after a few days returned home. Her son and daughters repaired the roof and replaced it with brand new roof tiles. While at it, they also painted the old walls in a fresh bright pearly white.
That's when the first strange letters started arriving: the municipality claimed they had illegally added a room.
The family answered that they had merely replaced the roof which had caved in. The roof was new, but the room wasn't. The municipality sent over a guy to check, who was so impressed by the new paint, that he decided most of the house (compound really) had been newly constructed. The family showing him the high vaulted ceilings and thick walls constructed from huge limestone blocks in obvious original Ottoman style, weren't able to convince him.
Then something even weirder happened, the Amidar public housing company sent them a court notice to inform them they had to leave their home, as it wasn't theirs.
Now the H. family can easily prove they lived in the house way before 1948. Grandma was born their and registered. As was common in those days, poor people didn't have testaments, they simply lived in the same house, generation after generation and all of the community simply knew the compound as the "H compound".
But Amidar have strong lawyers, and the H family are poor and not all of the older generation are literate. So they are faced with a demolition order for part of the home and an eviction order for all of the compound.
The H family are one of the families from Jaffa, from Al Ajami faced with demolition and eviction orders. Needless to say, they are an Arab family. The naqbe goes on and on.
The H family are trying to fight back.
Jaffa, summer 2007
Posted by yudit at 3:51 PM
Another Jaffa family facing eviction and demolition
The house itself was constructed sometime during de 19th century, in the style typical for that period: vaulted ceilings, 90 cm thick walls built from local limestone. Small windows high up in the walls, almost a fortress.
The H. family have lived here for ever, the great great grandfather was born in this house. The elderly grandmother, a widow who is still alive, was born here as well, long before 1948. All of the extended family have always lived here and they have ample proof.
Some years ago, one of the ceilings caved in, while grandmother Zeinab was in her room. Wounded, she was brought to the hospital and after a few days returned home. Her son and daughters repaired the roof and replaced it with brand new roof tiles. While at it, they also painted the old walls in a fresh bright pearly white.
That's when the first strange letters started arriving: the municipality claimed they had illegally added a room.
The family answered that they had merely replaced the roof which had caved in. The roof was new, but the room wasn't. The municipality sent over a guy to check, who was so impressed by the new paint, that he decided most of the house (compound really) had been newly constructed. The family showing him the high vaulted ceilings and thick walls constructed from huge limestone blocks in obvious original Ottoman style, weren't able to convince him.
Then something even weirder happened, the Amidar public housing company sent them a court notice to inform them they had to leave their home, as it wasn't theirs.
Now the H. family can easily prove they lived in the house way before 1948. Grandma was born their and registered. As was common in those days, poor people didn't have testaments, they simply lived in the same house, generation after generation and all of the community simply knew the compound as the "H compound".
But Amidar have strong lawyers, and the H family are poor and not all of the older generation are literate. So they are faced with a demolition order for part of the home and an eviction order for all of the compound.
The H family are one of the families from Jaffa, from Al Ajami faced with demolition and eviction orders. Needless to say, they are an Arab family. The naqbe goes on and on.
The H family are trying to fight back.
Jaffa, summer 2007
Posted by yudit at 3:51 PM
Saturday, July 28, 2007
Yigal Alon 1980 First Publication from Haaretz
ושוב ויתרתי. אלא מה
ערב מותו ב-1980 סיפר יגאל אלון, מריר וכעוס, איך החמיצה ישראל את המנהיג שהיתה ראויה לו. בסדרת ראיונות מוקלטים שנועדו לגניזה, הביע המצביא הדגול של תש"ח את דעתו על כל מי שעמד בדרכו. במיוחד על יריבו הגדול, דיין. פרסום ראשון
מאת אמיר אורן
רגע גורלי אחד, ב-31 במאי 1967, מזקק את ההחמצה הגדולה של יגאל אלון. הרקע הכללי ידוע: אלון, שר העבודה בממשלת לוי אשכול, משתהה מדי בביקור בלנינגרד ומאחר לחזור ארצה בשיאו של המשבר שלפני המלחמה. תיק הביטחון עמד להילקח מאשכול ולהימסר למשה דיין. במאמץ לבלום את דיין מציעים בכירי מפא"י - זלמן ארן, גולדה מאיר ושאול אביגור - למנות את אלון לשר ביטחון.
אלון הוא, כתיאורו העצמי, מי שהיה הגנרל הצעיר של תש"ח, עם "שיא הגלורי" של מלחמת השחרור, החושש פן "יתקבל רושם שאשכול כבר אינו עומד על רגליו ויש כבר אלוף שחותר למשרה". הוא מתמהמה, ממתין להסכמת אשכול ולא לוחץ לפתוח במלחמה בהרכבה הקיים של הממשלה. לשמע מינויו הקרוב של אלון מביע הרמטכ"ל המתמוטט יצחק רבין שמחה ואלופים שאינם מאוהדי דיין, דוגמת אריאל שרון, מזדרזים להעביר לו מסרים. כפיצוי יוחזר ח"כ דיין לשירות צבאי פעיל, יהיה אלוף פיקוד הדרום ויגרום בכך לסילוק האלוף המכהן, ישעיהו גביש.
מתבזבזים יום ויומיים ואז הכל מתהפך: מזכירות מפא"י, "להקת אווזים, מאבדי עשתונות, בוגדים באשכול מבית", בלשונו של אלון, קורסת לנוכח הלחצים. דיין שר הביטחון, מנחם בגין בממשלה, הסדר הישן מזדעזע. על סף הזכייה הגדולה, אלון מפסיד. שוב, ולא בפעם האחרונה.
"לרגע אחד התלבטתי", סיפר אלון, "אם להתפטר מהממשלה וללכת לחזית. אשכול היה מוכן למנות אותי לאלוף פיקוד הדרום. ראיתי לנגד עיני את שייקה גביש, תלמידי, היה אצלי מג"ד בפלמ"ח. חשבתי לעצמי מדוע לנהוג כעדת ציפורים שאינם בונים קן, מתנחלים בקן שבונה ציפור אחרת. בשבילי התהילה שלי, ידעתי שזה ניצחון נוסף, אבל הכל היה ערוך, מתוכנן, כל מסלולי ההתקדמות, פקודות מבצע, לבוא ולדחוק אותו הצדה מפני שהוא קורבן של תככים פוליטיים וליטול ממנו את הפיקוד, אמרתי לאשכול, ?אני לא אעשה את זה לשייקה'".
וההיסטוריה, שהמשיכה במירוצה, עשתה את זה לו. לא נעים, לא נאה, לא הוגן. "בחורים נחמדים מגיעים אחרונים", אומרים האמריקאים. לא רק שהם נדחקים לאחור, אלא שהלא-נחמדים חולפים על פניהם בגיחוך פרחחי, נטול עכבות.
בפברואר 1980 מת אלון והוא בן 61 וכמה חודשים. בשנה שקדמה למותו הקליט סדרה ארוכה וחסויה של ראיונות עם ראודור מנור ממכון דייוויס, בנוכחות עוזרו יוסי קוצ'יק (לימים מנכ"ל משרד ראש הממשלה). התמלילים נגנזו. רק עתה, לאחר צנזור של קטעים גרעיניים, צבאיים ומודיעיניים מסוימים, נפתחו לעיון.
ד"ר יגאל קיפניס ממעלה גמלא נתקל בחומר במרוצת מחקריו ואיסוף נתונים לספר. הכותרת המתבקשת "זיכרונות אלון" אינה מדויקת. בתדירות מביכה חומקים ממנו שמות אנשים, מקומות ואירועים. תיאורים חדים נמוגים לתוך ערפל, חשכת שכחה מוארת בהבהקי זיכרון. "לא זוכר", מתנצל אלון, "השנים עושות את שלהן. אנחנו מזדקנים, שוכחים".
סיוט ושמו דיין
הגיבור האפל של גרסת אלון הוא דיין. "חבר לנשק מימי נעורי ויריב מדיני, אגב יריבות שאינה מפריעה ליחסים חבריים בינינו", הערה מתחסדת שאינה מאזנת את ביקורתו החריפה על דיין "כאדם וכאיש צבא". גם לרבין ולשמעון פרס, הזוטרים ממנו שחלפו על פניו, תפקידים בולטים בעלילה, אבל דיין הוא הסיוט של אלון, אסונו.
"מינוי דיין יצר ציפייה גדולה, היות ויש לו מוניטין של איש אופנסיווה מעבר למה שמגיע לו. על מהלך המלחמה דיין לא השפיע. המהלכים שננקטו בסיני היו אלה שהעליתי לפני כן בשיחה עם האלופים מוטי הוד, אהרן יריב וחיים בר-לב. אני יודע שגם גביש חשב באותם מונחים".
ב-7 באוקטובר 1973, למחרת יום הכיפורים, נכח אלון בחדרה של מאיר "כאשר דיין בא אליה עם בשורת איוב. פניו היו נפולים מאוד. בעצם, הוא דיבר בטון ובתוכן של ?נצטרך להתחיל הכל מחדש', ?חורבן'. תיאר מצב דרמטי מאוד. היא לא נשברה. היא ביקשה מספיר להיכנס, נדמה לי גם מגלילי, משה חזר על הסיפור באותה נימה של דאגה עמוקה. הוא בעצם דיבר על תבוסה, על כך שצריך להודות בעובדה שהובסנו. בסיני רצה נסיגה עמוקה מאוד ולא הביא הצעה אופרטיווית כוללת. אני כבר ראיתי אנשים במצבים שנראו להם נואשים בדרגות שונות. לא ראיתי זאת אף פעם בדרגה גבוהה כל כך. של תבוסה, של שר ביטחון, של ראש ממשלה, של דאגות נוראות. פנים חמורי סבר ראיתי. ודאי גם פני שלי היו לא פעם חמורי סבר במצבים קשים, אבל כאן היתה איזה התבטאות שאי אפשר לטעות בה".
אלון המליץ למאיר לכנס את הממשלה ואמר לה שהוא מתרשם, מהדיווחים שהוא מקבל, שהמצב אמנם קשה אך אינו נואש. כאשר התכנסה הישיבה "דיין הציג את המצב באור שונה ממה שהציג בפני גולדה. הוא הספיק להתאושש". דיין, הוסיף אלון, "הוא אדם פסימי מיסודו. פסימיות מוליכה לטעויות בשיקול הדעת. הוא פסימי מטבעו, פרט לרגעי אופוריה כתוצאה מהצלחות, והיו גם כאלה. בניגוד לדימוי שיש לו בציבור, הוא אדם שאינו מסוגל לעמוד בלחצים קשים. הוא נוטה לייאוש. זה בלט באופן מוחלט במלחמת יום הכיפורים, ולדעתי בקרבות קטנים יותר ב-48', לא היתה אז סיבה מדוע לא נכבוש את מזרח ירושלים. גם לי היו כישלונות. הבעיה היא לא להישבר. מי נשבר ראשון, אתה או האויב".
לדעת אלון, זה גם ההסבר לקריאת דיין לעבור מעמימות גרעינית למאזן אימה גלוי. "הוא נתפס לנשק הגרעיני כנשק הצלה, מתוך ייאוש". על פרס ובעיקר דיין אמר, "לקדם את התהליך, זה שיקול דעת מדיני אסטרטגי אינפנטילי עד כדי פסילת האנשים האלה לעמוד בראש פירמידת ההכרעות המדיניות והאסטרטגיות. בעיני מספיקה תפישה כזאת כדי לפסול אדם. אין לי ספק שכוונותיו טובות. העצבים שלי טובים משלו".
גרעין כן, שריר לא
בתוך מפלגתו, אחדות העבודה, השתייך אלון בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, יחד עם ישראל גלילי והאלוף במילואים משה כרמל, לקבוצה שתמכה בהקמת הכור בדימונה, "בעד כושר ייצור על מנת שלא להשתמש בו". הוא גם התנגד לפיקוח, אמריקאי או של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, על דימונה, שאותו הגדיר "קאזוס בלי". הסכמה לפיקוח על הכור אפשרית רק אם "יבוא יום ונמצה את הפוטנציאל שמצפים ממנו".
כעדותו, "חייבתי את יצירת האופציה הגרעינית, איני מתעלם מהצורך להרתיע, אבל גם אם נגיע למצב כה חמור ולמצוקה כה גדולה, שנרצה להפגין שריר גרעיני על מנת להרתיע, דיה לצרה בשעתה, ויכולות לחלוף שנים רבות, עשרות שנים, בלא צורך זה". אחד השותפים לדעתו, לדברי אלון, היה שרון.
במקום לאיים בנשק מיוחד נגד מטרות רגילות, העדיף אלון הרתעה שתבוסס על איום בנשק רגיל נגד מטרות מיוחדות: "לאיים בטילים ארוכי טווח על מערכות סכרים ותעלות מים במצרים, בעיראק או בסוריה. זה עשוי להרתיע אותם יותר מאשר פצצה גרעינית. אוי ואבוי אם היינו צריכים לעשות זאת, אבל תיאורטית, אם אתה יכול להרוס את סכר אסואן, אתה יכול להמיט אסון על מצרים".
אלון מייחס לעצמו תפקיד מרכזי בשלוש החלטות במלחמת ששת הימים: כיבוש מזרח ירושלים, בעקבות ההפגזה הירדנית על מערבה; כיבוש הגדה המערבית ולא רק אזור ג'נין; וכיבוש רמת הגולן.
מעולם לא סלח לדוד בן-גוריון על סירובו לכבוש את הגדה ב-1949. "בן-גוריון היה הרבה יותר מפלגתי ממה שאתה חושב. במסווה הממלכתיות נעשו המעשים המפלגתיים הנוראים ביותר, גם בצבא". וגם, ברמז לפרס, "מאחורי גבו של בן-גוריון פעלו כוחות אנוכיים, פחות אחראיים, עם מגמות אישיות. בן-גוריון איבד הרבה מעירנותו ויכולתו לשקול דברים, מפאת גילו והתפנקותו. הוא היה מוקף באנשים לא תמיד מהימנים די הצורך".
למלחמת ששת הימים נכנס אלון כחסיד ארץ-ישראל השלמה. הוא יצא ממנה, למראה הפלשתינאים בגדה והצפיפות בעזה, כמתנגד לסיפוח שטחים מאוכלסים. חבריו נדהמו; אז נחשבה "תוכנית אלון" להחזקת בקעת הירדן, מדבר יהודה ו"טריז קטן מהים עד הקו הירוק ולכן תקעתי שם את יישובי גוש קטיף", לפשרנות מרחיקת לכת. מ"אנטי-האשמי" מושבע, שקיווה למפלת המלך חוסיין, נהפך לתומך נלהב בחוסיין ולשותף לתקוותו כי בית המלוכה בעמאן ישתלט בבוא היום גם על עיראק וסעודיה. לאש"ף, "הצפע", התנגד.
דיין, כשליט השטחים והממשל הצבאי, היה המשפיע במנהיגי ישראל החדשה. אלון, כהגדרתו בתחום המדיני, היה "לוויין" - לא ניתנה לו גישה ישירה לקצינים ולמודיעין הגולמי. תרומתו, לחיוב או לשלילה, ניתנה בעקיפין. את הגרעין הראשון להתנחלות ברמת הגולן אירגן אלון, בסיוע אלוף פיקוד הצפון, דוד אלעזר.
אלון התגאה בחלקו בהחלטה על הלחימה בגזרה הסורית, אך לא כדי לספח את הגולן. הוא תיווך בין משלחת נציגי היישובים בגליל לאשכול ודירבן את אלעזר להרחיק הרבה מעבר לקו הרכסים הראשון. "לא השתוקקתי ללכת לכיוון דמשק, אלא דרומה... לעצור במקום ההגיוני הראשון שמבטיח מערך כלשהו. כשצעקתי על דדו, מסכן, ?למה אתה לא תופס את שרשרת התלים', הוא אמר, ?שמע, אני כבר תפסתי מעבר למה שהתירו לי'. אילו הייתי שר הביטחון או אולי הייתי רמטכ"ל או אולי אלוף פיקוד הצפון, היינו גומרים בסויידא, אני מבטיח לך".
סווידא היא בירת חבל הדרוזים, ג'בל דרוז, אחד המחוזות שמהם הרכיבו הצרפתים את סוריה. אלון, ששנת 1942 עברה עליו בסוריה ובלבנון כמפקד כוח מסתערב שהניח תשתית חבלה, קשר ומודיעין להתנגדות לכיבוש גרמני, היה השתדלן הראשי של רעיון הפרדת ג'בל דרוז מסוריה והקמת מדינת חיץ, נתמכת צה"ל, בין ירדן, ישראל וסוריה. הוא ראה בעצמו מעין לורנס איש ערב - "היה נחוץ דמיון לורנסי".
אלון ניסה להשפיע "על דיין, בשיחה פרטית, על רבין ועל אשכול, כל אחד לחוד, להתקרב עד לג'בל דרוז. לא הגענו לדיונים מסודרים, אבל לא הנחתי לזה. דיברתי על זה עם דדו, הייתי בחפ"ק שלו ודיברתי עם בר-לב וגלילי. עוד יום, מקסימום יום וחצי, אנחנו בג'בל דרוז, כדי לעודד את הדרוזים שיש להם הכרה לאומית. ביקרתי בסויידא כמה פעמים וחלמתי את חלום הרפובליקה הדרוזית שתשתרע על פני דרום סוריה, כולל הגולן, בברית צבאית עם ישראל. בניתי הרבה גם על העדה הדרוזית בארץ, שהיתה מאורגנת כבר בצה"ל, שהם יכולים לשמש גשר בינינו לבין הדרוזים האחרים. השגעון הדרוזי הזה לא הרפה ממני גם אחרי המלחמה", אך מגעיו עם משפחת מנהיג הדרוזים אל-אטרש, בעזרת המוסד, לא העלו דבר.
בפעם הבאה זה אתה
לאחר מות אשכול נהג אלון, שר האוצר פנחס ספיר לידו, מירושלים לתל אביב. בדרך הסביר ספיר כי אמנם הגיעה שעת אלון, לפי הבכירות והניסיון, "אבל יש סכנה שבחירתי תביא לפילוג, בגלל פרישה אפשרית של רפ"י. הוא מציע לי להשלים עם כך שמישהו ממפא"י יהיה ראש ממשלה, והוא, ספיר, רואה לנכון להודיע לי שראש הממשלה הבא זה אני".
ספיר, ניחש אלון, יציע את גולדה. "אמרתי שאין לי ספק שיש לה הניסיון הדרוש והחוכמה, בתנאי שמצב בריאותה מאפשר לה... הוא אמר שהוא בדק את זה עם רופאים. לדעתם, היא מסוגלת, זה אפילו יעזור לה".
חמש שנים חלפו, גולדה התפטרה, ו"ספיר אמר שוב, אתה המועמד הטבעי לרשת את גולדה, אבל הצגת מועמדותך פירושה הצגת מועמדותו של דיין או של פרס. אני פחות מתיירא מדיין עכשיו, זה לא אותו דיין, אבל המחנה שעומד סביבו ניתן לנטרול יחסי אם נתלכד סביב מועמד שאתה יכול להיות שלם אתו ומפא"י יכולה להיות שלמה אתו, וגם אז יהיה מאבק קשה, ובכוחות משותפים נביס את פרס".
אלון ויתר. "אחרי ההצבעה גלילי ואני הלכנו לאכול ארוחת ערב, ככה בהרגשת רווחה. הוא אומר לי, נו, בכל זאת השגנו דבר גדול הערב. אמרתי לו, ישראל, הערב בחרנו בפרס. אינך מכיר אותו. ממחר מתחדש המאבק". רבין הציע לאלון, מפקדו לשעבר, את תיק הביטחון, אך נסוג מחשש שפרס יוביל לפילוג. כתחליף הבטיח לאלון את תיק החוץ יחד עם תואר סגן ראש הממשלה, והפציר בו לא לוותר על אחד מהשניים למען אבא אבן.
אלון, לשעבר בעל בריתו של אבן, נענה לבקשה - "אבן כבר ניהל פלירטים עם פרס" - ומצא את עצמו ממולכד. "רבין לא נחלץ להגנתי, ויצא כאילו אני נאבק על איזה עמדה. אילו הייתי רוצה להיאבק, הייתי נאבק על ראשות הממשלה ולא על סגנות. נוצר מצב מביך מאוד. אתעקש - יהיה רע, יגידו נדבקתי בכסא נוסף, לא אתעקש - יגידו, שוב ויתר".
Monday, July 23, 2007
9th Av Lamentations איכה
Lamentations Chapter 1
א אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת--הָיְתָה, לָמַס. {ס} 1 How doth the city sit solitary, that was full of people! How is she become as a widow! She that was great among the nations, and princess among the provinces, how is she become tributary! {S}
ב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ--אֵין-לָהּ מְנַחֵם, מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ: כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. {ס} 2 She weepeth sore in the night, and her tears are on her cheeks; she hath none to comfort her among all her lovers; all her friends have dealt treacherously with her, they are become her enemies. {S}
ג גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה--הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים. {ס} 3 Judah is gone into exile because of affliction, and because of great servitude; she dwelleth among the nations, she findeth no rest; all her pursuers overtook her within the straits. {S}
ד דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת, מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד--כָּל-שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין, כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים; בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת, וְהִיא מַר-לָהּ. {ס} 4 The ways of Zion do mourn, because none come to the solemn assembly; all her gates are desolate, her priests sigh; her virgins are afflicted, and she herself is in bitterness. {S}
ה הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ, כִּי-יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב-פְּשָׁעֶיהָ; עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי, לִפְנֵי-צָר. {ס} 5 Her adversaries are become the head, her enemies are at ease; for the LORD hath afflicted her for the multitude of her transgressions; her young children are gone into captivity before the adversary. {S}
ו וַיֵּצֵא מן בת- (מִבַּת-) צִיּוֹן, כָּל-הֲדָרָהּ; הָיוּ שָׂרֶיהָ, כְּאַיָּלִים לֹא-מָצְאוּ מִרְעֶה, וַיֵּלְכוּ בְלֹא-כֹחַ, לִפְנֵי רוֹדֵף. {ס} 6 And gone is from the daughter of Zion all her splendour; her princes are become like harts that find no pasture, and they are gone without strength before the pursuer. {S}
ז זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם, יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ--כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ, אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם; בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד-צָר, וְאֵין עוֹזֵר לָהּ--רָאוּהָ צָרִים, שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ. {ס} 7 Jerusalem remembereth in the days of her affliction and of her anguish all her treasures that she had from the days of old; now that her people fall by the hand of the adversary, and none doth help her, the adversaries have seen her, they have mocked at her desolations. {S}
ח חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם, עַל-כֵּן לְנִידָה הָיָתָה; כָּל-מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי-רָאוּ עֶרְוָתָהּ, גַּם-הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר. {ס} 8 Jerusalem hath grievously sinned, therefore she is become as one unclean; all that honoured her despise her, because they have seen her nakedness; she herself also sigheth, and turneth backward. {S}
ט טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ, וַתֵּרֶד פְּלָאִים, אֵין מְנַחֵם לָהּ; רְאֵה יְהוָה אֶת-עָנְיִי, כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב. {ס} 9 Her filthiness was in her skirts, she was not mindful of her end; therefore is she come down wonderfully, she hath no comforter. 'Behold, O LORD, my affliction, for the enemy hath magnified himself.' {S}
י יָדוֹ פָּרַשׂ צָר, עַל כָּל-מַחֲמַדֶּיהָ: כִּי-רָאֲתָה גוֹיִם, בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ--אֲשֶׁר צִוִּיתָה, לֹא-יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ. {ס} 10 The adversary hath spread out his hand upon all her treasures; for she hath seen that the heathen are entered into her sanctuary, concerning whom Thou didst command that they should not enter into Thy congregation. {S}
יא כָּל-עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם, נָתְנוּ מחמודיהם (מַחֲמַדֵּיהֶם) בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ; רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה, כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה. {ס} 11 All her people sigh, they seek bread; they have given their pleasant things for food to refresh the soul. 'See, O LORD, and behold, how abject I am become.' {S}
יב לוֹא אֲלֵיכֶם, כָּל-עֹבְרֵי דֶרֶךְ--הַבִּיטוּ וּרְאוּ, אִם-יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי: אֲשֶׁר הוֹגָה יְהוָה, בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ. {ס} 12 'Let it not come unto you, all ye that pass by! Behold, and see if there be any pain like unto my pain, which is done unto me, wherewith the LORD hath afflicted me in the day of His fierce anger. {S}
יג מִמָּרוֹם שָׁלַח-אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי, וַיִּרְדֶּנָּה; פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי, הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר--נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה, כָּל-הַיּוֹם דָּוָה. {ס} 13 From on high hath He sent fire into my bones, and it prevaileth against them; He hath spread a net for my feet, He hath turned me back; He hath made me desolate and faint all the day. {S}
יד נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ, יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל-צַוָּארִי--הִכְשִׁיל כֹּחִי; נְתָנַנִי אֲדֹנָי, בִּידֵי לֹא-אוּכַל קוּם. {ס} 14 The yoke of my transgressions is impressed by His hand; they are knit together, they are come up upon my neck; He hath made my strength to fail; the Lord hath delivered me into their hands, against whom I am not able to stand. {S}
טו סִלָּה כָל-אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי, קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי; גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי, לִבְתוּלַת בַּת-יְהוּדָה. {ס} 15 The Lord hath set at nought all my mighty men in the midst of me; He hath called a solemn assembly against me to crush my young men; the Lord hath trodden as in a winepress the virgin the daughter of Judah.' {S}
טז עַל-אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם--כִּי-רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם, מֵשִׁיב נַפְשִׁי; הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים, כִּי גָבַר אוֹיֵב. {ס} 16 'For these things I weep; mine eye, mine eye runneth down with water; because the comforter is far from me, even he that should refresh my soul; my children are desolate, because the enemy hath prevailed.' {S}
יז פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ, אֵין מְנַחֵם לָהּ--צִוָּה יְהוָה לְיַעֲקֹב, סְבִיבָיו צָרָיו; הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה, בֵּינֵיהֶם. {ס} 17 Zion spreadeth forth her hands; there is none to comfort her; the LORD hath commanded concerning Jacob, that they that are round about him should be his adversaries; Jerusalem is among them as one unclean. {S}
יח צַדִּיק הוּא יְהוָה, כִּי פִיהוּ מָרִיתִי; שִׁמְעוּ-נָא כָל-עמים (הָעַמִּים), וּרְאוּ מַכְאֹבִי--בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי, הָלְכוּ בַשֶּׁבִי. {ס} 18 'The LORD is righteous; for I have rebelled against His word; hear, I pray you, all ye peoples, and behold my pain: my virgins and my young men are gone into captivity. {S}
יט קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי, כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ: כִּי-בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ, וְיָשִׁיבוּ אֶת-נַפְשָׁם. {ס} 19 I called for my lovers, but they deceived me; my priests and mine elders perished in the city, while they sought them food to refresh their souls. {S}
כ רְאֵה יְהוָה כִּי-צַר-לִי, מֵעַי חֳמַרְמָרוּ--נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי, כִּי מָרוֹ מָרִיתִי; מִחוּץ שִׁכְּלָה-חֶרֶב, בַּבַּיִת כַּמָּוֶת. {ס} 20 Behold, O LORD, for I am in distress, mine inwards burn; my heart is turned within me, for I have grievously rebelled. Abroad the sword bereaveth, at home there is the like of death. {S}
כא שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, אֵין מְנַחֵם לִי--כָּל-אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ, כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ; הֵבֵאתָ יוֹם-קָרָאתָ, וְיִהְיוּ כָמֹנִי. {ס} 21 They have heard that I sigh, there is none to comfort me; all mine enemies have heard of my trouble, and are glad, for Thou hast done it; Thou wilt bring the day that Thou hast proclaimed, and they shall be like unto me. {S}
כב תָּבֹא כָל-רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ, כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל-פְּשָׁעָי: כִּי-רַבּוֹת אַנְחֹתַי, וְלִבִּי דַוָּי. {פ} 22 Let all their wickedness come before Thee; and do unto them, as Thou hast done unto me for all my transgressions; for my sighs are many and my heart is faint.' {P}
א אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת--הָיְתָה, לָמַס. {ס} 1 How doth the city sit solitary, that was full of people! How is she become as a widow! She that was great among the nations, and princess among the provinces, how is she become tributary! {S}
ב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ--אֵין-לָהּ מְנַחֵם, מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ: כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. {ס} 2 She weepeth sore in the night, and her tears are on her cheeks; she hath none to comfort her among all her lovers; all her friends have dealt treacherously with her, they are become her enemies. {S}
ג גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה--הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים. {ס} 3 Judah is gone into exile because of affliction, and because of great servitude; she dwelleth among the nations, she findeth no rest; all her pursuers overtook her within the straits. {S}
ד דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת, מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד--כָּל-שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין, כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים; בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת, וְהִיא מַר-לָהּ. {ס} 4 The ways of Zion do mourn, because none come to the solemn assembly; all her gates are desolate, her priests sigh; her virgins are afflicted, and she herself is in bitterness. {S}
ה הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ, כִּי-יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב-פְּשָׁעֶיהָ; עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי, לִפְנֵי-צָר. {ס} 5 Her adversaries are become the head, her enemies are at ease; for the LORD hath afflicted her for the multitude of her transgressions; her young children are gone into captivity before the adversary. {S}
ו וַיֵּצֵא מן בת- (מִבַּת-) צִיּוֹן, כָּל-הֲדָרָהּ; הָיוּ שָׂרֶיהָ, כְּאַיָּלִים לֹא-מָצְאוּ מִרְעֶה, וַיֵּלְכוּ בְלֹא-כֹחַ, לִפְנֵי רוֹדֵף. {ס} 6 And gone is from the daughter of Zion all her splendour; her princes are become like harts that find no pasture, and they are gone without strength before the pursuer. {S}
ז זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם, יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ--כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ, אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם; בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד-צָר, וְאֵין עוֹזֵר לָהּ--רָאוּהָ צָרִים, שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ. {ס} 7 Jerusalem remembereth in the days of her affliction and of her anguish all her treasures that she had from the days of old; now that her people fall by the hand of the adversary, and none doth help her, the adversaries have seen her, they have mocked at her desolations. {S}
ח חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם, עַל-כֵּן לְנִידָה הָיָתָה; כָּל-מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי-רָאוּ עֶרְוָתָהּ, גַּם-הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר. {ס} 8 Jerusalem hath grievously sinned, therefore she is become as one unclean; all that honoured her despise her, because they have seen her nakedness; she herself also sigheth, and turneth backward. {S}
ט טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ, וַתֵּרֶד פְּלָאִים, אֵין מְנַחֵם לָהּ; רְאֵה יְהוָה אֶת-עָנְיִי, כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב. {ס} 9 Her filthiness was in her skirts, she was not mindful of her end; therefore is she come down wonderfully, she hath no comforter. 'Behold, O LORD, my affliction, for the enemy hath magnified himself.' {S}
י יָדוֹ פָּרַשׂ צָר, עַל כָּל-מַחֲמַדֶּיהָ: כִּי-רָאֲתָה גוֹיִם, בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ--אֲשֶׁר צִוִּיתָה, לֹא-יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ. {ס} 10 The adversary hath spread out his hand upon all her treasures; for she hath seen that the heathen are entered into her sanctuary, concerning whom Thou didst command that they should not enter into Thy congregation. {S}
יא כָּל-עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם, נָתְנוּ מחמודיהם (מַחֲמַדֵּיהֶם) בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ; רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה, כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה. {ס} 11 All her people sigh, they seek bread; they have given their pleasant things for food to refresh the soul. 'See, O LORD, and behold, how abject I am become.' {S}
יב לוֹא אֲלֵיכֶם, כָּל-עֹבְרֵי דֶרֶךְ--הַבִּיטוּ וּרְאוּ, אִם-יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי: אֲשֶׁר הוֹגָה יְהוָה, בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ. {ס} 12 'Let it not come unto you, all ye that pass by! Behold, and see if there be any pain like unto my pain, which is done unto me, wherewith the LORD hath afflicted me in the day of His fierce anger. {S}
יג מִמָּרוֹם שָׁלַח-אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי, וַיִּרְדֶּנָּה; פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי, הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר--נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה, כָּל-הַיּוֹם דָּוָה. {ס} 13 From on high hath He sent fire into my bones, and it prevaileth against them; He hath spread a net for my feet, He hath turned me back; He hath made me desolate and faint all the day. {S}
יד נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ, יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל-צַוָּארִי--הִכְשִׁיל כֹּחִי; נְתָנַנִי אֲדֹנָי, בִּידֵי לֹא-אוּכַל קוּם. {ס} 14 The yoke of my transgressions is impressed by His hand; they are knit together, they are come up upon my neck; He hath made my strength to fail; the Lord hath delivered me into their hands, against whom I am not able to stand. {S}
טו סִלָּה כָל-אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי, קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי; גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי, לִבְתוּלַת בַּת-יְהוּדָה. {ס} 15 The Lord hath set at nought all my mighty men in the midst of me; He hath called a solemn assembly against me to crush my young men; the Lord hath trodden as in a winepress the virgin the daughter of Judah.' {S}
טז עַל-אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם--כִּי-רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם, מֵשִׁיב נַפְשִׁי; הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים, כִּי גָבַר אוֹיֵב. {ס} 16 'For these things I weep; mine eye, mine eye runneth down with water; because the comforter is far from me, even he that should refresh my soul; my children are desolate, because the enemy hath prevailed.' {S}
יז פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ, אֵין מְנַחֵם לָהּ--צִוָּה יְהוָה לְיַעֲקֹב, סְבִיבָיו צָרָיו; הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה, בֵּינֵיהֶם. {ס} 17 Zion spreadeth forth her hands; there is none to comfort her; the LORD hath commanded concerning Jacob, that they that are round about him should be his adversaries; Jerusalem is among them as one unclean. {S}
יח צַדִּיק הוּא יְהוָה, כִּי פִיהוּ מָרִיתִי; שִׁמְעוּ-נָא כָל-עמים (הָעַמִּים), וּרְאוּ מַכְאֹבִי--בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי, הָלְכוּ בַשֶּׁבִי. {ס} 18 'The LORD is righteous; for I have rebelled against His word; hear, I pray you, all ye peoples, and behold my pain: my virgins and my young men are gone into captivity. {S}
יט קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי, כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ: כִּי-בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ, וְיָשִׁיבוּ אֶת-נַפְשָׁם. {ס} 19 I called for my lovers, but they deceived me; my priests and mine elders perished in the city, while they sought them food to refresh their souls. {S}
כ רְאֵה יְהוָה כִּי-צַר-לִי, מֵעַי חֳמַרְמָרוּ--נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי, כִּי מָרוֹ מָרִיתִי; מִחוּץ שִׁכְּלָה-חֶרֶב, בַּבַּיִת כַּמָּוֶת. {ס} 20 Behold, O LORD, for I am in distress, mine inwards burn; my heart is turned within me, for I have grievously rebelled. Abroad the sword bereaveth, at home there is the like of death. {S}
כא שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, אֵין מְנַחֵם לִי--כָּל-אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ, כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ; הֵבֵאתָ יוֹם-קָרָאתָ, וְיִהְיוּ כָמֹנִי. {ס} 21 They have heard that I sigh, there is none to comfort me; all mine enemies have heard of my trouble, and are glad, for Thou hast done it; Thou wilt bring the day that Thou hast proclaimed, and they shall be like unto me. {S}
כב תָּבֹא כָל-רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ, כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל-פְּשָׁעָי: כִּי-רַבּוֹת אַנְחֹתַי, וְלִבִּי דַוָּי. {פ} 22 Let all their wickedness come before Thee; and do unto them, as Thou hast done unto me for all my transgressions; for my sighs are many and my heart is faint.' {P}
Subscribe to:
Posts (Atom)