Journalist Yeshayahu Ben Porat dies at 80

Tuesday I went to Shivaa of Sheike, Illa I discovered is his daughter and Lilo is the sweet grandaughter. They are my friends in Yaffo.
12:03 , 11.11.07 from Ynet:
Farewell Ben Porat. 1927-2007 Photo: Israel Sun

Journalist Yeshayahu Ben Porat dies at 80

A prominent figure in the Israeli media and one of Yedioth Ahronoth's senior commentators, Ben Porat succumbed to cancer at 80. 'He was an icon,' says Yossi Beilin
Merav Yudilovitch
Yeshayahu Ben Porat, one of the Israel's veteran journalists, died of cancer Saturday. He was 80-years-old.

Ben Porat was also a prominent figure in Yedioth Ahronoth, and one of the newspaper's senior commentators. "He wasn't just a well known figure in the paper, he was a one-man-establishment… he broke too many stories to count and was an outstanding journalist," said his long-time colleague Motti Kirschenbaum on Sunday.
Born in 1927 in Vienna, Ben Porat came to Israel in 1945 and started his journalistic career in the 1950s, when Yedioth Ahronoth sent him to be the paper's Paris corresponded. Ben Porat soon found himself working for Paris Match and Europe 1 Radio, and he became one of the leading media figures in Paris in those days.
"He was a broad-minded person of extreme journalistic integrity. His death is a serious loss to Israeli journalism and I am very saddened by it," MK Ahmad Tibi (United Arab List-Ta'al), who was interviewed by Ben Porat in the 1990s, told Ynet.
"Ben Porat's name was synonymous with the modern and bohemian Israel of the 1960s," said Meretz-Yahad Chairman MK Yossi Beilin, adding "he was a brilliant, curious intelligent man and a gifted interviewer. He was an icon."
Yeshayahu Ben Porat's funeral will be held in Kibbutz Einat on Monday.

Tel Aviv 4th November 1995

In 1995 I worked in Yachin Building on Kaplan street. Yossi Beilin's Ministry office was there. That Saturday evening I was at the Kikar. Rabin and Peres were happy that many thousands of people came to support Peace and against Violence.
I DID NOT LIKE The Demo as again it was that part of the public that I belong too
when the Other part are not there. I phoned my sister and said so.
When the demo was nearly finished I returned to Kaplan st. I saw Zalli Reshef of Shalom Achshav at "Mac David" Hamburger place and spoke to him.
Then the news on the radio said that Rabin was shot at. I went to nearby Ichilov Hospital and heard Eitan Haber announcing Rabin's murder. There were so many crazy people there that I left and went back to Kaplan.
This started a most Traumatic experience personally and publicly.
12 years later we have learnt little and the situation is worse.
I beleive that the weakness of Israeli Politics is behind this assasination and the cause that has to be changed is Proportional Representation.

THE DOORS- 40th Anniversary CD- Bought Today

The Doors is the self-titled debut album by the band The Doors, recorded in 1966 and released in 1967. It features the breakthrough single "Light My Fire", extended with a substantial instrumental section omitted on the single release, and the lengthy song "The End" with its Oedipal spoken-word section. The Doors credit the success of their first album to being able to work the songs out night after night at the Whisky A Go Go or the London Fog. "Alabama Song" was originally written and composed by Bertolt Brecht and Kurt Weill for their opera Aufstieg und Fall der Stadt Mahagonny (Rise and Fall of the City Mahagonny); "Back Door Man" was a Howlin' Wolf cover. "The End"'s Oedipal climax was first performed live at the Whisky A Go Go and The Doors were thrown out as a result of Jim screaming "kill the father and fuck the mother."Contents
1 Censored
2 Track listing
2.1 2007 CD re-issue bonus tracks

Censored
The songs "Break on Through (To the Other Side)" and "The End" were both released censored with the album. During "Break on Through" the part where Jim Morrison sings "She gets, she gets" was originally recorded as "She gets high." The interlude singing part near the end of "The End" was censored and taken out. It included Jim using the word fuck over and over. Subsequent releases of the album have both of the original parts intact, although 1980s compact disc reissues appear to keep the verses censored.

The album's dark tone and frontman Jim Morrison's sexual charisma and wild lifestyle influenced much of rock and roll to come.

The album is generally thought of as the band's best work, in addition to being one of the greatest debut albums by any band. It's also considered to be one of the quintessential albums of the counterculture movement/Social Revolution. In 1998 Q magazine readers voted The Doors the 93rd greatest album of all time; in 2003 the TV network VH1 placed it at number 60. In 2003, the album was ranked number 42 on Rolling Stone magazine's list of the 500 greatest albums of all time.

Track listing

All songs written by Jim Morrison, Robby Krieger, Ray Manzarek, and John Densmore, except where noted.
"Break on Through (To the Other Side)" – 2:30
"Soul Kitchen" – 3:35
"The Crystal Ship" – 2:34
"Twentieth Century Fox" – 2:33
"Alabama Song (Whiskey Bar)" (Bertolt Brecht, Kurt Weill) – 3:20
"Light My Fire" – 7:08
"Back Door Man" (Willie Dixon) – 3:34
"I Looked at You" – 2:22
"End of the Night" – 2:52
"Take It as It Comes" – 2:18
"The End" – 11:44

2007 CD re-issue bonus tracks
"Moonlight Drive" (recorded 1966, version 1)
"Moonlight Drive" (recorded 1966, version 2)
"Indian Summer" (recorded August 19, 1966, vocal, this track would later appear on the album Morrison Hotel)

Avalanche. Songs of Love and Hate. Leonard Cohen.

Got today thru amazon CD 2007 Remastered "SONGS OF LOVE LOVE AND HATE" Leonard Cohen 1971.
Avalanche. 1967
Well I stepped into an avalanche,
it covered up my soul;
when I am not this hunchback that you see,
I sleep beneath the golden hill.
You who wish to conquer pain,
you must learn, learn to serve me well.

You strike my side by accident
as you go down for your gold.
The cripple here that you clothe and feed
is neither starved nor cold;
he does not ask for your company,
not at the centre, the centre of the world.

When I am on a pedestal,
you did not raise me there.
Your laws do not compel me
to kneel grotesque and bare.
I myself am the pedestal
for this ugly hump at which you stare.

You who wish to conquer pain,
you must learn what makes me kind;
the crumbs of love that you offer me,
they're the crumbs I've left behind.
Your pain is no credential here,
it's just the shadow, shadow of my wound.

I have begun to long for you,
I who have no greed;
I have begun to ask for you,
I who have no need.
You say you've gone away from me,
but I can feel you when you breathe.

Do not dress in those rags for me,
I know you are not poor;
you don't love me quite so fiercely now
when you know that you are not sure,
it is your turn, beloved,
it is your flesh that I wear.

Redemption Song-These songs of freedom

18th August 2007 Saturday Evening "Leilot Yaffo - Jaffa Nights"
Artist: Bob Marley
Album: Uprising
Title: Redemption Song

Old pirates, yes, they rob i;
Sold i to the merchant ships,
Minutes after they took i
From the bottomless pit.
But my hand was made strong
By the 'and of the almighty.
We forward in this generation
Triumphantly.
Won't you help to sing
These songs of freedom? -
'cause all i ever have:
Redemption songs;
Redemption songs.

Emancipate yourselves from mental slavery;
None but ourselves can free our minds.
Have no fear for atomic energy,
'cause none of them can stop the time.
How long shall they kill our prophets,
While we stand aside and look? ooh!
Some say it's just a part of it:
We've got to fulfil de book.

Won't you help to sing
These songs of freedom? -
'cause all i ever have:
Redemption songs;
Redemption songs;
Redemption songs.
---
/guitar break/
---
Emancipate yourselves from mental slavery;
None but ourselves can free our mind.
Wo! have no fear for atomic energy,
'cause none of them-a can-a stop-a the time.
How long shall they kill our prophets,
While we stand aside and look?
Yes, some say it's just a part of it:
We've got to fulfil de book.
Won't you help to sing
Dese songs of freedom? -
'cause all i ever had:
Redemption songs -
All i ever had:
Redemption songs:
These songs of freedom,
Songs of freedom.

Thanks to Yudit more News in Jaffa

Wednesday, August 15
Another Jaffa family facing eviction and demolition

The house itself was constructed sometime during de 19th century, in the style typical for that period: vaulted ceilings, 90 cm thick walls built from local limestone. Small windows high up in the walls, almost a fortress.
The H. family have lived here for ever, the great great grandfather was born in this house. The elderly grandmother, a widow who is still alive, was born here as well, long before 1948. All of the extended family have always lived here and they have ample proof.

Some years ago, one of the ceilings caved in, while grandmother Zeinab was in her room. Wounded, she was brought to the hospital and after a few days returned home. Her son and daughters repaired the roof and replaced it with brand new roof tiles. While at it, they also painted the old walls in a fresh bright pearly white.
That's when the first strange letters started arriving: the municipality claimed they had illegally added a room.
The family answered that they had merely replaced the roof which had caved in. The roof was new, but the room wasn't. The municipality sent over a guy to check, who was so impressed by the new paint, that he decided most of the house (compound really) had been newly constructed. The family showing him the high vaulted ceilings and thick walls constructed from huge limestone blocks in obvious original Ottoman style, weren't able to convince him.

Then something even weirder happened, the Amidar public housing company sent them a court notice to inform them they had to leave their home, as it wasn't theirs.

Now the H. family can easily prove they lived in the house way before 1948. Grandma was born their and registered. As was common in those days, poor people didn't have testaments, they simply lived in the same house, generation after generation and all of the community simply knew the compound as the "H compound".

But Amidar have strong lawyers, and the H family are poor and not all of the older generation are literate. So they are faced with a demolition order for part of the home and an eviction order for all of the compound.
The H family are one of the families from Jaffa, from Al Ajami faced with demolition and eviction orders. Needless to say, they are an Arab family. The naqbe goes on and on.
The H family are trying to fight back.

Jaffa, summer 2007

Posted by yudit at 3:51 PM

Yigal Alon 1980 First Publication from Haaretz

ושוב ויתרתי. אלא מה
ערב מותו ב-1980 סיפר יגאל אלון, מריר וכעוס, איך החמיצה ישראל את המנהיג שהיתה ראויה לו. בסדרת ראיונות מוקלטים שנועדו לגניזה, הביע המצביא הדגול של תש"ח את דעתו על כל מי שעמד בדרכו. במיוחד על יריבו הגדול, דיין. פרסום ראשון
מאת אמיר אורן

רגע גורלי אחד, ב-31 במאי 1967, מזקק את ההחמצה הגדולה של יגאל אלון. הרקע הכללי ידוע: אלון, שר העבודה בממשלת לוי אשכול, משתהה מדי בביקור בלנינגרד ומאחר לחזור ארצה בשיאו של המשבר שלפני המלחמה. תיק הביטחון עמד להילקח מאשכול ולהימסר למשה דיין. במאמץ לבלום את דיין מציעים בכירי מפא"י - זלמן ארן, גולדה מאיר ושאול אביגור - למנות את אלון לשר ביטחון.

אלון הוא, כתיאורו העצמי, מי שהיה הגנרל הצעיר של תש"ח, עם "שיא הגלורי" של מלחמת השחרור, החושש פן "יתקבל רושם שאשכול כבר אינו עומד על רגליו ויש כבר אלוף שחותר למשרה". הוא מתמהמה, ממתין להסכמת אשכול ולא לוחץ לפתוח במלחמה בהרכבה הקיים של הממשלה. לשמע מינויו הקרוב של אלון מביע הרמטכ"ל המתמוטט יצחק רבין שמחה ואלופים שאינם מאוהדי דיין, דוגמת אריאל שרון, מזדרזים להעביר לו מסרים. כפיצוי יוחזר ח"כ דיין לשירות צבאי פעיל, יהיה אלוף פיקוד הדרום ויגרום בכך לסילוק האלוף המכהן, ישעיהו גביש.

מתבזבזים יום ויומיים ואז הכל מתהפך: מזכירות מפא"י, "להקת אווזים, מאבדי עשתונות, בוגדים באשכול מבית", בלשונו של אלון, קורסת לנוכח הלחצים. דיין שר הביטחון, מנחם בגין בממשלה, הסדר הישן מזדעזע. על סף הזכייה הגדולה, אלון מפסיד. שוב, ולא בפעם האחרונה.

"לרגע אחד התלבטתי", סיפר אלון, "אם להתפטר מהממשלה וללכת לחזית. אשכול היה מוכן למנות אותי לאלוף פיקוד הדרום. ראיתי לנגד עיני את שייקה גביש, תלמידי, היה אצלי מג"ד בפלמ"ח. חשבתי לעצמי מדוע לנהוג כעדת ציפורים שאינם בונים קן, מתנחלים בקן שבונה ציפור אחרת. בשבילי התהילה שלי, ידעתי שזה ניצחון נוסף, אבל הכל היה ערוך, מתוכנן, כל מסלולי ההתקדמות, פקודות מבצע, לבוא ולדחוק אותו הצדה מפני שהוא קורבן של תככים פוליטיים וליטול ממנו את הפיקוד, אמרתי לאשכול, ?אני לא אעשה את זה לשייקה'".

וההיסטוריה, שהמשיכה במירוצה, עשתה את זה לו. לא נעים, לא נאה, לא הוגן. "בחורים נחמדים מגיעים אחרונים", אומרים האמריקאים. לא רק שהם נדחקים לאחור, אלא שהלא-נחמדים חולפים על פניהם בגיחוך פרחחי, נטול עכבות.

בפברואר 1980 מת אלון והוא בן 61 וכמה חודשים. בשנה שקדמה למותו הקליט סדרה ארוכה וחסויה של ראיונות עם ראודור מנור ממכון דייוויס, בנוכחות עוזרו יוסי קוצ'יק (לימים מנכ"ל משרד ראש הממשלה). התמלילים נגנזו. רק עתה, לאחר צנזור של קטעים גרעיניים, צבאיים ומודיעיניים מסוימים, נפתחו לעיון.

ד"ר יגאל קיפניס ממעלה גמלא נתקל בחומר במרוצת מחקריו ואיסוף נתונים לספר. הכותרת המתבקשת "זיכרונות אלון" אינה מדויקת. בתדירות מביכה חומקים ממנו שמות אנשים, מקומות ואירועים. תיאורים חדים נמוגים לתוך ערפל, חשכת שכחה מוארת בהבהקי זיכרון. "לא זוכר", מתנצל אלון, "השנים עושות את שלהן. אנחנו מזדקנים, שוכחים".

סיוט ושמו דיין

הגיבור האפל של גרסת אלון הוא דיין. "חבר לנשק מימי נעורי ויריב מדיני, אגב יריבות שאינה מפריעה ליחסים חבריים בינינו", הערה מתחסדת שאינה מאזנת את ביקורתו החריפה על דיין "כאדם וכאיש צבא". גם לרבין ולשמעון פרס, הזוטרים ממנו שחלפו על פניו, תפקידים בולטים בעלילה, אבל דיין הוא הסיוט של אלון, אסונו.

"מינוי דיין יצר ציפייה גדולה, היות ויש לו מוניטין של איש אופנסיווה מעבר למה שמגיע לו. על מהלך המלחמה דיין לא השפיע. המהלכים שננקטו בסיני היו אלה שהעליתי לפני כן בשיחה עם האלופים מוטי הוד, אהרן יריב וחיים בר-לב. אני יודע שגם גביש חשב באותם מונחים".

ב-7 באוקטובר 1973, למחרת יום הכיפורים, נכח אלון בחדרה של מאיר "כאשר דיין בא אליה עם בשורת איוב. פניו היו נפולים מאוד. בעצם, הוא דיבר בטון ובתוכן של ?נצטרך להתחיל הכל מחדש', ?חורבן'. תיאר מצב דרמטי מאוד. היא לא נשברה. היא ביקשה מספיר להיכנס, נדמה לי גם מגלילי, משה חזר על הסיפור באותה נימה של דאגה עמוקה. הוא בעצם דיבר על תבוסה, על כך שצריך להודות בעובדה שהובסנו. בסיני רצה נסיגה עמוקה מאוד ולא הביא הצעה אופרטיווית כוללת. אני כבר ראיתי אנשים במצבים שנראו להם נואשים בדרגות שונות. לא ראיתי זאת אף פעם בדרגה גבוהה כל כך. של תבוסה, של שר ביטחון, של ראש ממשלה, של דאגות נוראות. פנים חמורי סבר ראיתי. ודאי גם פני שלי היו לא פעם חמורי סבר במצבים קשים, אבל כאן היתה איזה התבטאות שאי אפשר לטעות בה".

אלון המליץ למאיר לכנס את הממשלה ואמר לה שהוא מתרשם, מהדיווחים שהוא מקבל, שהמצב אמנם קשה אך אינו נואש. כאשר התכנסה הישיבה "דיין הציג את המצב באור שונה ממה שהציג בפני גולדה. הוא הספיק להתאושש". דיין, הוסיף אלון, "הוא אדם פסימי מיסודו. פסימיות מוליכה לטעויות בשיקול הדעת. הוא פסימי מטבעו, פרט לרגעי אופוריה כתוצאה מהצלחות, והיו גם כאלה. בניגוד לדימוי שיש לו בציבור, הוא אדם שאינו מסוגל לעמוד בלחצים קשים. הוא נוטה לייאוש. זה בלט באופן מוחלט במלחמת יום הכיפורים, ולדעתי בקרבות קטנים יותר ב-48', לא היתה אז סיבה מדוע לא נכבוש את מזרח ירושלים. גם לי היו כישלונות. הבעיה היא לא להישבר. מי נשבר ראשון, אתה או האויב".

לדעת אלון, זה גם ההסבר לקריאת דיין לעבור מעמימות גרעינית למאזן אימה גלוי. "הוא נתפס לנשק הגרעיני כנשק הצלה, מתוך ייאוש". על פרס ובעיקר דיין אמר, "לקדם את התהליך, זה שיקול דעת מדיני אסטרטגי אינפנטילי עד כדי פסילת האנשים האלה לעמוד בראש פירמידת ההכרעות המדיניות והאסטרטגיות. בעיני מספיקה תפישה כזאת כדי לפסול אדם. אין לי ספק שכוונותיו טובות. העצבים שלי טובים משלו".

גרעין כן, שריר לא

בתוך מפלגתו, אחדות העבודה, השתייך אלון בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, יחד עם ישראל גלילי והאלוף במילואים משה כרמל, לקבוצה שתמכה בהקמת הכור בדימונה, "בעד כושר ייצור על מנת שלא להשתמש בו". הוא גם התנגד לפיקוח, אמריקאי או של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, על דימונה, שאותו הגדיר "קאזוס בלי". הסכמה לפיקוח על הכור אפשרית רק אם "יבוא יום ונמצה את הפוטנציאל שמצפים ממנו".

כעדותו, "חייבתי את יצירת האופציה הגרעינית, איני מתעלם מהצורך להרתיע, אבל גם אם נגיע למצב כה חמור ולמצוקה כה גדולה, שנרצה להפגין שריר גרעיני על מנת להרתיע, דיה לצרה בשעתה, ויכולות לחלוף שנים רבות, עשרות שנים, בלא צורך זה". אחד השותפים לדעתו, לדברי אלון, היה שרון.

במקום לאיים בנשק מיוחד נגד מטרות רגילות, העדיף אלון הרתעה שתבוסס על איום בנשק רגיל נגד מטרות מיוחדות: "לאיים בטילים ארוכי טווח על מערכות סכרים ותעלות מים במצרים, בעיראק או בסוריה. זה עשוי להרתיע אותם יותר מאשר פצצה גרעינית. אוי ואבוי אם היינו צריכים לעשות זאת, אבל תיאורטית, אם אתה יכול להרוס את סכר אסואן, אתה יכול להמיט אסון על מצרים".

אלון מייחס לעצמו תפקיד מרכזי בשלוש החלטות במלחמת ששת הימים: כיבוש מזרח ירושלים, בעקבות ההפגזה הירדנית על מערבה; כיבוש הגדה המערבית ולא רק אזור ג'נין; וכיבוש רמת הגולן.

מעולם לא סלח לדוד בן-גוריון על סירובו לכבוש את הגדה ב-1949. "בן-גוריון היה הרבה יותר מפלגתי ממה שאתה חושב. במסווה הממלכתיות נעשו המעשים המפלגתיים הנוראים ביותר, גם בצבא". וגם, ברמז לפרס, "מאחורי גבו של בן-גוריון פעלו כוחות אנוכיים, פחות אחראיים, עם מגמות אישיות. בן-גוריון איבד הרבה מעירנותו ויכולתו לשקול דברים, מפאת גילו והתפנקותו. הוא היה מוקף באנשים לא תמיד מהימנים די הצורך".

למלחמת ששת הימים נכנס אלון כחסיד ארץ-ישראל השלמה. הוא יצא ממנה, למראה הפלשתינאים בגדה והצפיפות בעזה, כמתנגד לסיפוח שטחים מאוכלסים. חבריו נדהמו; אז נחשבה "תוכנית אלון" להחזקת בקעת הירדן, מדבר יהודה ו"טריז קטן מהים עד הקו הירוק ולכן תקעתי שם את יישובי גוש קטיף", לפשרנות מרחיקת לכת. מ"אנטי-האשמי" מושבע, שקיווה למפלת המלך חוסיין, נהפך לתומך נלהב בחוסיין ולשותף לתקוותו כי בית המלוכה בעמאן ישתלט בבוא היום גם על עיראק וסעודיה. לאש"ף, "הצפע", התנגד.

דיין, כשליט השטחים והממשל הצבאי, היה המשפיע במנהיגי ישראל החדשה. אלון, כהגדרתו בתחום המדיני, היה "לוויין" - לא ניתנה לו גישה ישירה לקצינים ולמודיעין הגולמי. תרומתו, לחיוב או לשלילה, ניתנה בעקיפין. את הגרעין הראשון להתנחלות ברמת הגולן אירגן אלון, בסיוע אלוף פיקוד הצפון, דוד אלעזר.

אלון התגאה בחלקו בהחלטה על הלחימה בגזרה הסורית, אך לא כדי לספח את הגולן. הוא תיווך בין משלחת נציגי היישובים בגליל לאשכול ודירבן את אלעזר להרחיק הרבה מעבר לקו הרכסים הראשון. "לא השתוקקתי ללכת לכיוון דמשק, אלא דרומה... לעצור במקום ההגיוני הראשון שמבטיח מערך כלשהו. כשצעקתי על דדו, מסכן, ?למה אתה לא תופס את שרשרת התלים', הוא אמר, ?שמע, אני כבר תפסתי מעבר למה שהתירו לי'. אילו הייתי שר הביטחון או אולי הייתי רמטכ"ל או אולי אלוף פיקוד הצפון, היינו גומרים בסויידא, אני מבטיח לך".

סווידא היא בירת חבל הדרוזים, ג'בל דרוז, אחד המחוזות שמהם הרכיבו הצרפתים את סוריה. אלון, ששנת 1942 עברה עליו בסוריה ובלבנון כמפקד כוח מסתערב שהניח תשתית חבלה, קשר ומודיעין להתנגדות לכיבוש גרמני, היה השתדלן הראשי של רעיון הפרדת ג'בל דרוז מסוריה והקמת מדינת חיץ, נתמכת צה"ל, בין ירדן, ישראל וסוריה. הוא ראה בעצמו מעין לורנס איש ערב - "היה נחוץ דמיון לורנסי".

אלון ניסה להשפיע "על דיין, בשיחה פרטית, על רבין ועל אשכול, כל אחד לחוד, להתקרב עד לג'בל דרוז. לא הגענו לדיונים מסודרים, אבל לא הנחתי לזה. דיברתי על זה עם דדו, הייתי בחפ"ק שלו ודיברתי עם בר-לב וגלילי. עוד יום, מקסימום יום וחצי, אנחנו בג'בל דרוז, כדי לעודד את הדרוזים שיש להם הכרה לאומית. ביקרתי בסויידא כמה פעמים וחלמתי את חלום הרפובליקה הדרוזית שתשתרע על פני דרום סוריה, כולל הגולן, בברית צבאית עם ישראל. בניתי הרבה גם על העדה הדרוזית בארץ, שהיתה מאורגנת כבר בצה"ל, שהם יכולים לשמש גשר בינינו לבין הדרוזים האחרים. השגעון הדרוזי הזה לא הרפה ממני גם אחרי המלחמה", אך מגעיו עם משפחת מנהיג הדרוזים אל-אטרש, בעזרת המוסד, לא העלו דבר.

בפעם הבאה זה אתה

לאחר מות אשכול נהג אלון, שר האוצר פנחס ספיר לידו, מירושלים לתל אביב. בדרך הסביר ספיר כי אמנם הגיעה שעת אלון, לפי הבכירות והניסיון, "אבל יש סכנה שבחירתי תביא לפילוג, בגלל פרישה אפשרית של רפ"י. הוא מציע לי להשלים עם כך שמישהו ממפא"י יהיה ראש ממשלה, והוא, ספיר, רואה לנכון להודיע לי שראש הממשלה הבא זה אני".

ספיר, ניחש אלון, יציע את גולדה. "אמרתי שאין לי ספק שיש לה הניסיון הדרוש והחוכמה, בתנאי שמצב בריאותה מאפשר לה... הוא אמר שהוא בדק את זה עם רופאים. לדעתם, היא מסוגלת, זה אפילו יעזור לה".

חמש שנים חלפו, גולדה התפטרה, ו"ספיר אמר שוב, אתה המועמד הטבעי לרשת את גולדה, אבל הצגת מועמדותך פירושה הצגת מועמדותו של דיין או של פרס. אני פחות מתיירא מדיין עכשיו, זה לא אותו דיין, אבל המחנה שעומד סביבו ניתן לנטרול יחסי אם נתלכד סביב מועמד שאתה יכול להיות שלם אתו ומפא"י יכולה להיות שלמה אתו, וגם אז יהיה מאבק קשה, ובכוחות משותפים נביס את פרס".

אלון ויתר. "אחרי ההצבעה גלילי ואני הלכנו לאכול ארוחת ערב, ככה בהרגשת רווחה. הוא אומר לי, נו, בכל זאת השגנו דבר גדול הערב. אמרתי לו, ישראל, הערב בחרנו בפרס. אינך מכיר אותו. ממחר מתחדש המאבק". רבין הציע לאלון, מפקדו לשעבר, את תיק הביטחון, אך נסוג מחשש שפרס יוביל לפילוג. כתחליף הבטיח לאלון את תיק החוץ יחד עם תואר סגן ראש הממשלה, והפציר בו לא לוותר על אחד מהשניים למען אבא אבן.

אלון, לשעבר בעל בריתו של אבן, נענה לבקשה - "אבן כבר ניהל פלירטים עם פרס" - ומצא את עצמו ממולכד. "רבין לא נחלץ להגנתי, ויצא כאילו אני נאבק על איזה עמדה. אילו הייתי רוצה להיאבק, הייתי נאבק על ראשות הממשלה ולא על סגנות. נוצר מצב מביך מאוד. אתעקש - יהיה רע, יגידו נדבקתי בכסא נוסף, לא אתעקש - יגידו, שוב ויתר".